<h1>העיטור אות מ' מחאה</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ולפירושא דרבוותא דמפרשי רצופות (ב"ב כ"ט.) למעוטי א' ג' ה' קשיא לי קושיא דבתים דקא מקשינן לרב הונא הא לכולי עלמא נמי שלימות בעינן ובתים מקוטעות נינהו ובצרי להו לילוותא. ותו נהי באתרא דמוברי באגי איכא למימר מפוזרות נינהו שאינה עולה לו שנת הבור וצריך להחזיק שנה אחרת אלא חנותא דמחוזא לאו מפוזרות נינהו ומאי מודה רב הונא איכא דהתם השלמה ליכא. וצרפתי פירש בחנותא דמחוזא אם דר בה שש שנים ביום דחזקתו חזקה ולא חשיבי מפוזרות דאי בשלש שנים ביממא לחוד סגי הא מקוטעות נינהו ורב הונא לא איירי אלא במפוזרות ואמתניתין הוא דשייכא דקתני מיום ליום לאפוקי מקוטעות אלא לענין פיזור קאי כדרב הונא. ואמינא מילתא ומסתפינא מרבוותא ומסתברא דרב הונא לאו למעוטי א' ג' ה' אתי דאפילו באתרא דלא מוברי באגי אי אית ליה סהדי דאכלה א' ג' ה' ולא נפקא מחזקתיה לחזקה דאחריני חזקה הוי ורב הונא למעוטי מפוסקות אתא שאם אכלה שנה ראשונה ושלישית ולא אכלה שנה שניה אף על פי שעמד בחזקתו שלש שנים ולא ערער אינה חזקה דאין חזקה אלא לנהנה [בנד' — וכל שכן מקוטעות] אבל באתרא [דמוברי] באגי אפילו שנת הבור עולה לו והיינו דקאמרינן ומודה רב הונא באתרא דמוברי באגי ובחנותא דמחוזא כיון דבחזקתו קאי לא בעינן רצופין והיינו פירכא דבתים דהא מפוסקות נינהו אלמא כיון דבחזקתו קאי הוי חזקה ומסתייעא האי סברא מדגרסינן לקמן (נ"ו:) אלא מעתה אחד אומר אכלה א' ג' ה' ואחד אומר אכלה ב' ד' ו' הכי נמי דהוי חזקה אלמא אי הוו תרי סהדי דאמרי אכלה א' ג' ה' הויא חזקה דאי איתה הוה ליה לשנויי התם חד סהדא מפוזרות קא מסהיד להו דאי נמי איכא תרי סהדי לאו חזקה היא הכא חד סהדא חטין קאמר אי איכא אחרינא בהדיה חזקה היא אלא לאו שמע מינה דומיא דחטין ושעורין הוא דאי איכא תרי סהדי דאכלה א' ג' ה' חזקה הויא ואצטריך לשנויי התם דאשתא דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי והוה ליה עדות מוכחשת [בחקירות] אבל הכא מאי איכא בין חיטי לשערי עדות מוכחשת [בבדיקות] היא דלא דייקי אינשי. ופירוש דרבוותא דהאי דלא פריך אחד אומר א' ב' ד' ואחד אומר ד' ה' ו' תיהוי חזקה משום דאמרינן בסנהדרין (ל':) הכל מודים בעדי חזקה ופירש רבינו שלמה שבא עד אחד והעיד אני ראיתי שלש שנים הראשונים של שמיטה והשני אומר אני ראיתי האחרונים שמצטרפין לא נהירא לן, דגרסינן בירושלמי (סנהדרין פ"ג ה"ט) מודים חכמים לרבי יהודה בעדי בכורה ובעדי חזקה רבי בא בשם רבי ירמיה אמר אף סימנין כן אמר רבי מנא יאות אמר רבי חגי אילו שטר שהיה מחותם בארבעה עדים וקרא עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא, ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים רבי חנינא יליף לה משני חזקה אילו אחד מעיד שאכלה א' ב' ג' ואחד מעיד ד' ה' ו' שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים והכא כל סימן וסימן צריך שני עדים שמע מינה דעדי חזקה דקאמרינן לאו משני חזקה קאמרינן אלא בחזקה דנעל וגדר קאמר אי נמי חד אמר ביום ראשון דלי ליה צנא דפירי וחד אמר ביום שני אבל אחד אומר א' ב' ג' ואחד אומר ד' ה' ו' לא הוי חזקה והא דלא פריך התם (ב"ב נ"ו:) בא' ב' ג' וד' ה' ו' דהתם ודאי מכחשי אהדדי טובא אלא זה אומר אכלה שלש שנים מפוסקות בא' ג' ה' וזה אומר בב' ד' ו' אפשר דלא דייקי וזה קרא שנה ראשונה של שמיטה שנייה ותרווייהו חדא מילתא קאמרי וליהוי חזקה. והכי סלקא לן שמעתא הכא והתם.
